חתכים מאוסף יגאל אהובי לאמנות – ים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest

רק התחלנו עם 'חתכים' וכבר אנו יוצאים לחופש! הפעם בסדרת התערוכות הווירטואליות שלנו בחרנו להסתכל על האופן שבו אמנים ישראלים מסתכלים על הים ומבינים אותו. מתוך מבחר של עבודות מהאוסף הרכבנו סוג של מסע, מסע לאורך החוף. נא להוריד נעליים טרם הקריאה.

את המחשבה על הים קשה להתחיל עם נופש, כי ים הוא קודם כל קו האופק, הדרך אל מחוזות אחרים והמבט אל עבר הלא נודע השוכן בעברו השני. בתערוכת חתך זו נתמקד במבטם של אמנים ישראלים על הים ומה שמעבר לו.

בעבודה של ציבי גבע, שהשתמש בפאזל של קו האופק המיתולוגי של ניו יורק, מתאר האמן את ה'חלום' של כל אמן ישראלי להצליח בניו יורק. גבע הוסיף ציפורים לאופק, מוטיב חוזר בעבודותיו, כמשל, אולי, לנדודים שלו עצמו בניו יורק שם למד וגם פעל. האמן נדרש כמעט תמיד לנדוד, והים אינו משמש רק כגירוי מחשבתי על נדודים, ים הוא גם מרחב פנימי.

ציבי גבע ללא כותרת, 2003 שמן על פאזל 38 על 96 סמ
ציבי גבע ללא כותרת, 2003 שמן על פאזל 38 על 96 סמ

במבט ראשון בתצלום של דרור דאום, נראית משפחה המביטה אל עבר האופק, אל הים הגדול, ומצטיירת תמונה אידילית. רק במבט מעמיק יותר אנו מבחינים ששני הילדים שמשחקים בחול הם בעצם פסלים ראליסטיים שהוצבו על קו החוף, והפכו לחלק מהמשפחה.

דרור דאום אאוסלנד (חו
דרור דאום
אאוסלנד (חו"ל),2000
הדפסת צבע
54.5 על 64.5 ס"מ

עוד על משפחות בחוף בציורה של הילה קרבלניקוב המתארת סצנה של נשים יהודיות אורתודוקסיות הנופשות על חוף הים באופן שאולי מוזר למרבית הנופשים. הטכניקה שבה משתמשת קרבלניקוב בעבודתה היא הדבקה. מסקינגטייפ, טפטים ונייר חתוכים ומודבקים על מנת ליצור את התמונה כולה. כך שההסתרה, שלשמה בדרך כלל אמנים משתמשים במסקינגטייפ, מקבלת כאן הקשר נוסף. 

הילה קרבלניקוב נשים על כסאות, 2010 מאסקינגטייפ, נייר הדבקה וטפט על בד 120 על 160 ס
הילה קרבלניקוב
נשים על כסאות, 2010
מאסקינגטייפ, נייר הדבקה וטפט על בד
120 על 160 ס"מ

בים חשיפה היא בדרך כלל יותר נפוצה מאשר הסתרה. כך גם בציור של אלעד לרום, שמרכיב תצלומים לכדי קולאז' ציורי של נשים חשופות חזה בחוף הים. בציוריו יוצר לרום מציאויות ונרטיבים חדשים, לרוב נרטיבים מומצאים שבאים להדגיש מוזרויות של התרבות הפופולרית.

אלעד לרום משולשים, 2011 שמן על בד 158 על 188
אלעד לרום
משולשים, 2011
שמן על בד
158 על 188

חוף ימה של תל אביב כפי שנתפס בעדשת המצלמה של יוסי ברגר ז"ל מביא את דימוי הים למקום פחות צפוי. הים בחורף הוא מקום בוגדני שיכול להטעות אותנו ולגרום לנו לחשוב שהוא מזמין, אבל בקלות הוא יכול להפוך למלכודת. צילומו של ברגר גם מעלה את האפשרות שדימוי הים הוא שיקוף של מצב נפשי פנימי.

יוסי ברגר ים בחורף, תל אביב, 2010 הדפסת הזרקת דיו על נייר מוצמד לאלומיניום 93 על 137.5 ס
יוסי ברגר
ים בחורף, תל אביב, 2010
הדפסת הזרקת דיו על נייר מוצמד לאלומיניום
93 על 137.5 ס"מ

אם בנוף מדומיין עסקינן, אז הקשר לחוף הים בציוריי הנוף המדומיינים של מאיה גולד מתבקש. מאיה גולד הציגה את הציור בתערוכה של נופים שאינם ייצוג של נופים אמיתיים, אלא נופים בלתי אפשריים שנוצרו על הקנבס. גולד מציירת עם יכולת טכנית גבוהה את האפשרויות השונות של הנוף הפנורמי. 

מאיה גולד אקו, 2010 שמן על בד 100 על 172
מאיה גולד
אקו, 2010
שמן על בד
100 על 172

נקודת מבט אישית על הים אנו מוצאים גם אצל אולף קונמן, המשתמש בתצלומי משפחה פרטיים בעבודותיו ומעניק להם חיים ומשמעות חדשים תחת מכחולו. פרטים אישיים כמו מי האנשים? או מתי צולמה התמונה? או היכן? אינם ידועים לנו, וגם אינם חשובים, כי מה שהרישום מטה מביא עימו הן בעיקר תחושות. קונמן שנולד להורים גרמניים, והיגר יחד עם משפחתו לישראל ב1980, מעלה אולי כמיהה למחוזות אחרים כמו בציוריו של הצייר הרומנטיקן הגרמני קאספר דויד פרידריך.

אולף קונמן ללא כותרת, 2007 צבעי מים על נייר 35 על 30 ס
אולף קונמן
ללא כותרת, 2007
צבעי מים על נייר
35 על 30 ס"מ

ואיך אפשר לעסוק בים מבלי לעסוק בסירות? דימוי הסירה הוא אחד העתיקים ביותר בתרבות האנושית. הסירה מביאה עמה הבטחה למקומות חדשים ורחוקים, הבטחה הטומנת בחובה מתח בין האפשרות לחצות את הים לבין היתכנות של אסון. משה גרשוני ז"ל יצר בשנות ה90 את סדרת ה'סירות'. כמו בסדרותיו האחרות, דווקא דימוי פשוט שמצויר באופן מהיר ואקספרסיבי מביא עמו מטען כבד. גרשוני הוא אחד האמנים החביבים ביותר על פרשנים וחוקרי אמנות בדיוק בגלל זה. אפשר לקשור אינסוף הקשרים לעבודות שלו, שהן על סף המופשט, ופתוחות לריבוי פירושים. יש שיגידו שהסירה כובשת את הגלים, ויש שיראו את הסירה כשבויה של הגלים, אולי זו תקווה ואולי זה הסוף.

משה גרשוני ללא כותרת, 1996 שמן וטכניקה מעורבת על בד 60 על 80 ס
משה גרשוני
ללא כותרת, 1996
שמן וטכניקה מעורבת על בד
60 על 80 ס"מ

הסירה שיצר גילי אבישר מעץ מושחר תקועה על גלים מעץ ואינה מפליגה לשום מקום. הווידאו המציע את סיפורה, או את אסונה, מוקרן מאחורי הסירה. אבל עצם בניית הסירה משאריות עץ כמו גם גודלה מצביעים אולי דווקא על האופן בו ילדים בונים סירות ומשיטים אותן אל עבר הלא נודע. הרי הים מעורר תמיד מחשבות על עברו השני ומשיב את הדמיון אל מחוזות הילדות.

גילי אבישר אניה שחורה וירח שחור, 2009 מבנה עץ והקרנת וידיאו על קיר 50 על 112 על 45
גילי אבישר
אניה שחורה וירח שחור, 2009
מבנה עץ והקרנת וידיאו על קיר
50 על 112 על 45

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשמו לניוזלטר שלנו